יום בחייה של אמא שעדיין לומדת

יום-בחיי-של-אמא אחרת__


אני עובד במשרה חלקית ומשתף את הטיפול בילדים באופן שווה עם בעלי (ההובלט) ולכן בחרתי להמחיש את אחד הימים שיש לי את בננו גובלין בן השלוש לבד.

****
17.45. אני מתעורר לקול יבבות קטנות שמגיעות דרך צג הווידיאו שעל המדף ליד המיטה שלי. בעלי נוחר בעדינות לידי ואני שוכב דומם ועוצר את נשי בתקווה לאל כי גובלין יתהפך ויחזור לישון.
6.15 בבוקר. תוֹצָאָה! בטח נמנמתי, וגם גובלין בטח. אני מתהפך לצ'ט להובלט רק גובלין צועק 'אמא אני יכולה להתעורר'. זה לא מפסיק לשעשע אותי שהוא מתעורר ואז מבקש רשות להתעורר. נכון להיום הובלט ער ובודק מיילים בטלפון שלו. אני גורר פיג'מה ופונה ליד הבית כדי לברך את הילד. הוא מרים את זרועותיו כדי להישא ואני מתכווץ להרים את כל 19 הקילו של בני מהמיטה. הוא מקבל כבד על השגרה הזו.
למטה אני זורק אותו על הספה ומגשש בשקט עם פקדי הטלוויזיה, דבק על 'בוב הבנאי / הכבאי סם / דורה הסייר'.
ואז אני נוטש אותו לחפש קפה במטבח. מכונת הקפה שלנו מתוכנתת לכבות בשעה 6:00 וכוס הקפה החזקה ביותר שידעה האדם מחכה לי על הפלטה. יכול להיות שהבנת שאני לא בן אדם בבוקר ולא עושה בוקר טוב.
07:30. גובלין ואני ישבנו וצפו בטלוויזיה בזמן שאני מדפדף במיילים ובפייסבוק בטלפון ומפשיר את מוחי. הובלט מופיע לבוש בחליפתו, שותה קפה, מחבק את הילד ונעלם מהדלת לעבודה.
08:00. כשהובלט נעלם, התחלנו הילד ואני לעבוד עם בניית משאית לגו על הרצפה. זה מורכב מכך שאני בונה וגובלין מתרוצץ בחדר ומדריך אותי. לאחר סיום אני מנסה לשכנע את גובלין שאנחנו צריכים לעלות למעלה ולקבל לבוש כדי שנוכל לפגוש חברים. הצעה זו מתקבלת בסירוב מוחלט כשהוא משליך את עצמו נוטה על הרצפה. 'אתה יכול לקחת איתך את משאית הלגו שלך' אני מנסה. הפסקה, וגובלין קם, לוקח את המשאית שלו ומחליק למעלה לחדרו.
9 בבוקר. לגובלין אין שום עניין באילו בגדים הוא לובש מה שהופך את ההתלבשות לפשוטה למדי. אני מבקש ממנו להוריד את הפיג'מה והוא מסרב. אני מציין שאצטרך לקחת את המשאית שלו משם והוא מסכים. עם פיג'מה כבויה אני נותן לו מחיקה מהירה עם פלנל. בגיל שלוש אני בטוח שהוא מסוגל לשטוף את עצמו אבל אני מציאותי לגבי רמות שיתוף הפעולה שלו ואם אנחנו רוצים לפגוש חברים בשעה 11 אני לא הולך להילחם בו בנושא זה.

אני מגיש לו פריטי לבוש בזה אחר זה, מוחזקים בצורה שהופכת אותם להכנה קלה ככל האפשר. יש לנו הכל חוץ מגרביים כשהוא מוסח על ידי החתול. אני נשאר אוחז במברשת שיער כשהוא מתנפח מהחדר אחרי הקיטי. אני מרים את הגרביים, את פסי השיער שלו ומבריש ויורד במדרגות, מגיע בדיוק בזמן לראות אותו בועט בחתול כשהוא בורח מכף דש החתול בדלת האחורית. אני משתופף ומסביר בפעם המאה שהחתול קטן יותר ואנחנו צריכים להיות עדינים. 'בסדר מצטער' הוא מצייץ ונודד.
10 בבוקר. בסלון הוא מבקש עוד טלוויזיה. 'אתה יכול לצפות בפרק אחד נוסף אם אתה יושב בשקט בזמן שאני מצחצח לך את השיער'. הוא צועק לא ורץ על החדר הרחק ממני. אני יושב איפה שאני ומסביר בשלווה שאם הוא רוצה שהטלוויזיה תידלק, הוא צריך לבוא אליי כדי שאצחצח את שיערו. הוא צועד. אני מדליק את הטלוויזיה ומתחיל לצחצח את שערו, טופח על נפשי על הגב שלא צעקתי. היום הוא יום טוב.
ברגע ששיערו של גובלין נגמר והגרביים דולקות אני משאיר אותו משחק עם מכוניות מירוץ על המזרן בזמן שאני קופץ במדרגות להתקלח ומתלבש. אני מושך ג'ינס מכוסה בוץ שנאסף מקומת חדר השינה שם השארתי אותם בסוף השבוע. זה משלים עם חולצה מקומטת הממוקמת גם על הרצפה.
10.30 בבוקר. אנחנו צריכים לעזוב עכשיו לעיר אבל אני מבין שגובלין לא אכל ארוחת בוקר. ייקח לדייסה יותר מדי זמן להתקרר, עליו להיות קר כקרח כדי שהוא יאכל. אז אני נותנת לו בר דגנים ויוגורט, ושמה עליו את הנעליים כשהוא אוכל. אנחנו עוזבים את הבית וגובלין מתברג בשביל. 'אנחנו הולכים לראות את החברים שלך, אתה צריך להיכנס לרכב' אני צועק לא אפקטיבי אחריו כשהוא פונה לכביש. הוא מתכופף בין שני פחי גלגלים. 'אני הולך לספור עד עשר עד איזה זמן אתה צריך להיות ברכב' אני אומר. אני מגיע ל -6 והוא מקשקש לרכב בצרחות 'תפסיק לספור, תפסיק לספור'. אני אף פעם לא מבין למה זה עובד, אבל זה כן.
11.15 אנחנו מגיעים למגרש הקרח. אנחנו הראשונים להגיע לפגישת המשחק שלנו בשעה 11:00. חברינו מגיעים זמן קצר לאחר מכן וגובלין מברך את ההתרגשות שלו בהתרגשות והם בורחים מקשקשים יחד.
11.30 בבוקר אני בשירותים מחליף את המכנסיים הרטובים של גובלין ובועט בעצמי שלא התעקשתי שהוא ילך לשירותים לפני שהגיעו חבריו.
12.30 בבוקר אנחנו יושבים בבית קפה ואוכלים ארוחת צהריים. ביורן ואלפין, חבריו של גובלין, יושבים לאכול את ארוחותיהם יפה בזמן שגובלין יורד ממושבו, רץ להסתכל על עץ בפינה, משחק עם סכו'ם שלו, יורד שוב, רץ סביב השולחן. אני מזהיר אותו שאם הוא לא יכול להישאר במושב שלו אצטרך להכניס אותו לכיסא גבוה. הוא יורד שוב. אני מבקש מהמים כסא מוגבה. גובלין מיילל בגלל שהוא בכיסא גבוה, אבל הוא אוכל את ארוחת הצהריים שלו.
13:30 אנו מסיימים ארוחת צהריים ונפרדים מחברינו. גובלין בוכה כי הוא רוצה ללכת עם אלפין. אלפין בוכה כי היא רוצה ללכת עם גובלין. אמא שלנו מגלגלת קצת את העיניים וגוררת את ילדינו למכוניות שלנו. גובלין מפסיק לבכות באמצע הדרך הביתה ונרדם.
14:00. אני יושב במכונית ובודק את פייסבוק בטלפון שלי לא מעז לנסות ולהעביר את גובלין למיטתו למקרה שהוא יתעורר ומסרב לנמנם.
3 אחר הצהריים. גובלין מתעורר ואנחנו נכנסים לדלתות. הוא שוב רטוב אז אנחנו עולים במדרגות כדי לשטוף אותו ולהחליף בגדים. חזרה במורד המדרגות גובלין אומר שהוא רוצה לחפור כדי שנצא מחצץ האקווריום והוא ואני גורפים וחופפים ברכבי הבנייה שלו. בהמשך אנו מכינים גלידות גלידת פלייד, ופיצות עם קצף מלאכה. אנחנו גם מתרוצצים בסלון עם כובעים להיות בוקרים.
17:30 גובלין עייף ומבקש לראות את הכבאי סם. אני מדליק את הטלוויזיה ונודד למטבח כדי לקחת ארוחה של מיקרוגל לפסטה אורגנית מהמקפיא. אנחנו מתכרבלים על הספה ואני יושב ומאכיל אותו כי הוא עייף מכדי לעשות זאת בעצמו (או אולי בגלל שאני פראייר).
18:30 אני נותן לגובלין אזהרה כי הפרק הזה של הכבאי סם יהיה האחרון לפני השינה. הובלט חוזר הביתה. אני ממלא אותו כמה היה גובלין וכמה תאונות שירותים עברנו היום. הוא מסכים ששניים לא נוראיים ואחד היה בזמן שישן אז זה לא נחשב. הפרק של הכבאי סם מסתיים וגובלין קדרות בשמחה לחדר השינה שלו. אנו מקדישים כמה דקות להתמקח על כמה ספרים שנקרא אותו ונסתפק בשניים אם הוא ממהר להשתנות. הוא משיג את חיתול הלילה והפיג'מה והולך לעשות צחצוח ולצחצח שיניים. אני מבין ששכחתי לצחצח אותם באותו בוקר.
7 בערב. כולנו יושבים על הרצפה מול מיטתו של גובלין והובלט קורא את ספר המשאיות. גובלין מציין שאבא החמיץ דף. גובלין צודק, הוא מכיר את הספר מבפנים. קראתי את ספר שירותי החירום וגובלין גורם לנו לעצור בכל עמוד ולבחור את הרכבים המועדפים עלינו. ספרים שנקראו גובלין נכנס למיטה ומתחיל לטפס בצדדים. אנו נותנים לגובלין אזהרה עדינה שאם הוא רוצה להיתקע הוא צריך לשכב לפי ספירת העשרה. אנחנו מגיעים לשמונה והוא נשכב. אני נותנת לו נשיקה והובלט תוחב את השמיכה סביבו ומספק לו את הדוב.
אנו אוספים את המוניטור לתינוק ויורדים במדרגות.
7.30 האבלט מתחיל לבשל ארוחת ערב ואני תופס את המחשב הנייד שלי ומתחיל לבלוג. אנחנו אוכלים והובלט מעלה סרט. אנחנו צופים בו חצי בזמן ששנינו מקישים על המקלדות שלנו. המוניטור לתינוקות נדלק ושנינו עוצרים את נשימתנו בתקווה שלגובלין לא יהיה 'אחד מאותם לילות'. גובלין מתהפך ונרדם לישון. אנחנו מסתכלים אחד על השני ומחייכים.
22:30 אנחנו עולים למיטה כדי לצפות בפרק של קהילה בטלוויזיה בחדרנו לפני השינה.
מאת The Monko @ אילוף הגובלין



איך היום שלך נראה?
האם תרצה לתרום ל יום בחייה של אמא אחרת ? נשמח לקרוא על היום שלך! הסדרה הזו תימשך כל עוד יש אנשים שמוכנים לתת לכולנו הצצה לחייהם. אם תרצה לשתף יום בחיים שלך אנא שלחו לי את היום שלכם לכתובת lifelifeintentionallyblog (בכתובת) gmail.com. אל תהסס לכלול תמונות. אודיע לך מיד מתי היא תפורסם. (אם יש לכם בלוג אנא יידעו אותי כי אני אוסיף קישור לבלוג שלכם בפוסט.)